קבהא ואח' נ' בנק ערבי ישראלי בע " מ

החלטה

מבוא:

1.בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות (להלן: "הבקשה"). הבקשה הוגשה במסגרת התביעה העיקרית אשר הוגשה על ידי המשיבים כנגד המבקש.

2.התביעה העיקרית הוגשה ביום 8.7.2008. המשיבים, הם יורשיו של המנוח אשר ניהל חשבון בנק אצל המבקש, וטוענים בתביעתם כי על המבקש לפצותם בגין הנזקים שנגרמו לאביהם המנוח. בין היתר, מעלים בתביעתם טענות בדבר ניצול מצבו של המנוח, הטעיית המנוח וחוסר תום לב מצד המבקש בניהול חשבון המנוח.

3.במסגרת הבקשה ביקשו הצדדים לחקור את המצהירים. לפיכך נחקרו המשיב 1 וכן מר וליד מסאלחה, מנהל הבנק בתקופה שבין השנים 1995 ועד 2003. הצדדים סיכמו טיעוניהם בהתייחס לבקשה בכתב.

תמצית טענות הצדדים:

4.בבקשה שבפניי, מבוקש להחיל את הוראות סעיף 5(1) וסעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן:"חוק ההתיישנות"). המבקש טוען כי עילת התביעה התיישנה. לטענתו, עילת התביעה נוצרה לכל המאוחר ביום 14.5.2000, מועד בו נעשתה פעולה מהותית אחרונה בחשבון המנוח.

המבקש טוען כי לנוכח הגשת התביעה לאחר למעלה מ-7 שנים מיום היווצרות העילה הרי שנגרם נזק ראייתי משמעותי, שכן חלק ניכר מהמסמכים הנדרשים לצורך בירור התביעה אינם קיימים עוד.

המבקש מעלה טענות חלופיות, לפיהן יש לדחות תביעת המשיבים 2-10 על הסף מן הטעם כי לא הוצג ייפוי כוח כנדרש. כמו כן, לא צורפו פרטי תעודות זהות המשיבים 2-10 כנדרש.

5.בפתח התגובה לבקשה ולעניין טענותיו החלופיות של המבקש מודיעה ב"כ המשיבים כי הינה מצרפת ייפוי כוח כנדרש והכוללים פרטי תעודות זהות של המשיבים.

באשר לטענת ההתיישנות טוענים המשיבים כי אין לקבל את הטענה בדבר מועד היווצרות העילה. אמנם חשבון הבנק נסגר ביום 5.11.2001, אך בקשות המנוח לבדיקת מצב חשבונו שנערכו החל משנת 2003 לא נענו במלואן.

המשיבים סבורים כי מועד תחילת מנין ההתיישנות הינו ממועד המצאת המסמכים כאשר לכל המוקדם הינו בתקופה שבין 7.12.2003, והוא מועד שליחת דרישה להמצאת מסמכים ועד ליום 6.6.2004, המועד בו התקבלו נתוני חוות הדעת.

המשיבים טוענים כי רק במועד בו התקבלו נתוני חוות הדעת יכול היה המנוח לדעת כי הינו זכאי לסעד.

באשר לטענת הנזק הראייתי, הרי שהמסמכים נמצאים ברשות הבנק ועובדה היא שהומצאו ברובם למעט תיק לקוח.

לחילופין, טוענים המשיבים כי סעיף 7 לחוק ההתיישנות חל בעניינם.

דיון:

6.לאחר ששקלתי טענות הצדדים ושמעתי העדים שהוזמנו, עולה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי לא בנקל יעתר בית המשפט לבקשה למחיקה על הסף ועליו לנהוג בזהירות בעת השימוש בסמכותו ליתן סעד זה, שכן "מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו" (ראה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 387).

זאת ועוד, הדיון בבקשה אינו מתייחס לאמיתות העובדות, אלא בבדיקה פורמאלית טכנית ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות (ראה ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נגד טמפו תעשיות, פורסם בנבו [ 1997 ]).